מחקר זה עוסק בהשפעת האורתוגרפיה (השפה הכתובה) על הדבור ומתמקד בהשפעת השפה העברית הכתובה על הפקת הדבור. בעברית הישראלית שהוחייתה כשפה מדוברת בשלהי המאה ה12 מכתבי הקודש והמסורת, יכולה השפעה זו להימצא ייחודית ובעלת משקל.

בשנים האחרונות עולה וגובר העניין בבדיקת השפעת האורתוגרפיה על תיהלוך השפה המדוברת, גישה שהנה

הופכית לגישה הבלשנית המסורתית המתעדת את התפתחות האורתוגרפיה מן השפה המדוברת. בין הגורמים המאיצים את העניין בהשפעת האורתוגרפיה על הדבור היא תפוצתה הגוברת של האוריינות ויתרה מזאת, השימוש העולה וגובר באמצעי התקשורת האלקטרוניים, כמו האינטרנט והטלפון הנייד. עניין זה הוליד מחקרים רבים העוסקים בקשר הדו כווני שבין השפה הכתובה והמדוברת.

לאורך כל ההיסטוריה, השפה העברית הכתובה התאפיינה ב"אורתוגרפיה עמוקה" הנובעת ממערכת אורתוגראפית עיצורית-הברתית, שבבסיסה מערכת שורשים עיצוריים, וייצוג חלקי בלבד של התנועות ע"י אותיות אהו"י. העומק האורתוגרפי, הנובע בעיקרו מהעדר ייצוג התנועות, הוליד תמורות שונות במהלך ההיסטוריה זאת עקב המתח והפער שבין השפה המדוברת והכתובה. בניסיונות השונים למלא פער זה בולטת שיטת הניקוד הטברייני - סימון אנכי שנוסף על מנת לשמר את צלילי השפה העברית הקדומה - שיטה אשר נשתמרה והנה בשימוש עד עצם היום הזה.

מאידך, שיטת הניקוד המורכבת אשר היוותה מרכיב מרכזי בהחייאת השפה העברית, הושמטה מהשימוש היום- יומי בקרב ילדי הארץ למעט בספרי קודש, בספרי שירה ובספרות ילדים. בכך חזרה השפה הכתובה לאפיונה המקורי כאורתוגרפיה עיצורית-הברתית נעדרת ייצוג עקבי של תנועות. ניתן לשער כי מהלך זה נבע מהנטייה של משתמשי השפה לפעול עפ"י הכלל של "תקשורת מרבית במאמץ מינימאלי" ( minimal effort to achieve“ 1997,maximal communication” Tobin 1990a, 1990b) היות ומערכת הניקוד המורכבת והעמוסה נמצאה לא יעילה ואף מיותרת. וכך, משהשפה הוחייתה הושמטה שיטת הניקוד מהשימוש השוטף לטובת האורתוגרפיה העיצורית-הברתית.

במחקר זה אני מבקשת לטעון שהאורתוגרפיה העיצורית-הברתית, אשר מבחינה היסטורית מבוססת על מערכת מורפולוגית עשירה של שורשים, והנעדרת ייצוג עקבי של תנועות, משפיעה על הפקת הדבור. הדבר מוצא את ביטויו בדגש על עיצורים והפחתת משכי התנועות במבע. דבר זה מתייחס באופן מיוחד לאורייניים ישראלים, דוברי העברית הישראלית כשפת אם, כ"שפה אופפת כל" (אורנן 9002) המשמשת בכל צרכי הדבור, הקריאה והכתיבה. אני אף מניחה שאין הדבר כולל את כלל המשתמשים בארץ ובתפוצות אשר עבורם אין השפה מהווה שפת אם ו/או נמצאת בשימוש יומיומי. טענתי נסמכת בין היתר על מחקרים פסיכולינגוויסטיים שנעשו בעשורים האחרונים ובדקו

ישראלים אורייניים, מחקרים שמצאו אפקט קדימות בייצוג ובזמינות של עיצורים על פני תנועות Katz & Frost( .1992, Frost, 1995, 1998, 2006)

לאור ההנחות והממצאים הנ"ל ערכתי מחקר חלוץ שמטרתו לבדוק את ההשערה כי לאורתוגרפיה ההברתית של העברית הישראלית השפעה על הפקת הדבור. המחקר התמקד בבוגרים דוברי עברית ככלי מקצועי. אוכלוסיה זו נבחרה משום השימוש היומיומי שלה בשפה הכתובה כגירוי מרכזי בעיסוקם המקצועי כדוברים, אפיון המהווה את המשתנה הבלתי תלוי במחקר זה.

שערתי כי הקדימות העיצורית של האורתוגרפיה ההברתית בעברית הישראלית משפיעה על הדבור, בהגייה בה ניתן יתר דגש על עיצורים וזאת על חשבון הפחתת משכי התנועות. לאור תוצאות מחקר החלוץ אשר תמכו בהנחה זו, ערכתי את המחקר המקיף: 1 בוגרים דוברי עברית ישראלית ככלי מקצועי, בני 90-55 הוקלטו בקריאת חומר מבחן שחובר על ידי בהתבסס על לקחי מחקר החלוץ. חומר הקריאה כלל מילים ומשפטים שהוצגו במספר אופני כתיבה: אורתוגרפיה הברתית - ללא ייצוג התנועות; כתיב מנוקד; כתיב מלא; וכן -HEBRISH (עברית הכתובה באותיות לטיניות - כתיב המאפשר כתיבה פונמית הנותנת ייצוג מלא של כל העצורים והתנועות). על מנת להפחית את השפעת הסריקה במהלך הקריאה ומאידך לתת ביטוי להשפעת התבניות האורתוגרפיות המאוחסנות בזיכרון, בחרתי מילים אשר תפוצתן גבוהה בשימוש היומיומי ומכאן שקריאתן מהירה ואוטומטית. ניתוח הספקטרוגרמות של החומר המוקלט, שהתבסס על השוואת החלק היחסי של משכי התנועות באופני הכתיבה השונים, הראה כי ישנו הבדל משמעותי סטטיסטית ביחסי עיצור תנועה בין האורתוגרפיה ההברתית לבין האורתוגרפיות בעלות ייצוג נראה של התנועות באותם מבעים. יתרה מזאת, השוואת הכתיב העברי ל HEBRISH מראה כי ככל שגדל ייצוג התנועות בכתיב העברי, ק ֶטן הפער בין אופני הכתיבה. בעקבות מחקרים עדכניים, אשר מצאו השפעה של האורתוגרפיה על הפקת הדבור (מחקרים שהתבססו על מדידת מהירויות תגובה בקריאה קולית וזיקתה לדבור ספונטני), בדקתי האם בניתוח הדבור הספונטני של הנבדקים יימצאו השפעות דומות של האורתוגרפיה על ההגייה כמו אלה שנמצאו במבחן הקריאה המבוקר. בסיומו של תהליך הקריאה שאלתי את הנבדקים שאלה זהה עליה השיבו בדבור חופשי. השוויתי בדיבור החופשי בין היגוי הברות מוטעמות מסוג CVC שהן בעלות ייצוג תנועה בכתיבה המקובלת לכאלו שנעדרות ייצוג תנועה. התוצאות אוששו את ממצאי המבחן המבוקר כאשר נמצא הבדל מובהק בממוצעי אורך התנועה בין הברות בעלות ייצוג ויזואלי של התנועה לבין אלה ההברתיות. ממצאים אלה וכלל ממצאי המחקר מראים כי האורתוגרפיה העיצורית-הברתית של השפה העברית משפיעה על יחסי משכי תנועה/עיצור בהגייתם של דוברים אורייניים ילידי הארץ.

ממצאי המחקר תומכים בממצאי מחקרים פסיכולינגוויסטיים המתייחסים לתבניות האורתוגרפיה העיצורית-הברתית והשפעתם על תיהלוך הקריאה והדבור )2006 ,1995 Frost( . זאת ועוד, מחקר זה מרחיב ממצאים אלה לתחום ההגייה בהפקת הדבור. הממצאים מעידים כי בקריאה אוטומטית (מונחית ע"י תבניות בזיכרון) של השפה העברית

ההברתית, בהעדר ייצוג עקבי של התנועות, הפקת הדבור של אורייניים ילידי הארץ מאופיינת בהדגשת העיצורים מחד ובקיצור התנועות מאידך.

שיטת המחקר הנוכחית אשר שימשה לבדיקת השערת המחקר, והמתבססת על יחס משך עיצור/תנועה בהפקת הדבור, פותחת צוהר לבדיקת השפעת האורתוגרפיה על אפיוני הגיה שונים כגון משך, עוצמה וגובה טון. כמו כן, אופן ניתוח הפער בין השפה הכתובה והמדוברת יכול לסייע לבחינת השפעות האורתוגרפיה על הדבור בשפות אחרות ובאופן מיוחד, בשפות בעלות אורתוגרפיה הברתית שהן לוגו-גראפיות (למשל יפנית או קוריאנית). גישה זו יכולה גם להעשיר תוכניות שיקום של אנשים עם בעיות היגוי, שטף, בעיות הכרוכות בהפקת קול, וכן עשויה לתרום לפיתוח מיומנויות בהקשרים אלה. לבסוף, מחקר זה יכול לסייע בבחינת ההשפעה של השפה המדוברת על הכתובה בפרט, כפי שזה בא לידי ביטוי בשפה העברית ע"י הוספת אמות קריאה בכתיבה באמצעי התקשורת האלקטרונים כגון האינטרנט והטלפון הסלולארי. נטייה זו ייתכן ומקורה בשאיפת המשתמשים להפחית את עמימות השפה הכתובה.